'צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר'

רבינו האור החיים הקדוש, מפרש את כל הפרשה בדרך רמז על עלייתם של ישראל מן הגלות, שתהיה בזכות לימוד התורה ובזכות היסורים.

וכך מתפרשים הפסוקים:

'דבר אל אהרן ואל בניו' שהם הבני תורה, שפתי כהן אשר תורה יבקשו מפיהו, להודיע לדורות בגלות האחרון,
'זאת תורת העולה' הרמז לכלל ישראל שיעלו מן הגלות, שהיא נקראת 'עולה' וכמו שכתוב 'מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה', שיהיה באמצעות שתי דברים.

א. 'על מוקדה' על ידי התורה שנמשלה לאש, וכמו שנאמר 'הלא כה דברי כאש'.
ב. 'על המזבח' על ידי היסורים שאנו מיוסרים בגלות ביסורין ובעוני, והם מכפרים על האדם כמו המזבח, ועל ידיהם תהיה עלייתנו בהפלגות מעולות בשבחים אשר לא היה ולא יהיה.

והגלות תימשך 'כל הלילה עד הבוקר' שהגלות נמשלה ללילה, ויהיו ישראל בגלות עד שתבוא הגאולה הנקראת 'בוקר' ויגאלנו ה' יתברך.

והטעם ש'התורה נקראת אש', כי היא מצרפת ומטהרת את הנפש ככבשן האש, והיא עושה את פעולת הזיכוך והצירוף לצדיקים, כמו שעושה הגיהנום לרשעים, ואדרבה כח האש של התורה, יותר חזקה מכוח האש של הגיהנום, ומי שזיכך את נשמתו באש התורה, אינו צריך לזיכוך של הגיהנום, ונאמר במדרש שהשר של הגיהנם צועק 'אין לי חפץ בצדיקים', כי אש התורה של הצדיקים, יש בכוחה לכבות ולהתיש את כוח האש של הגיהנם.

[אור החיים צו פרק ו פסוק ב]